מטרות המחקר – קרע במפרצת אאורטה בטנית נותר אתגר קליני לכירורגים וסקולאריים ותיקון אנדוסקולארי אאורטלי (EVAR), הנחשב כיום כקו הטיפול הראשון במטופלים אלו בהינתן אנטומיה מתאימה. בעוד ההמלצות לניהול דלף מסוג 2 מבוססות היטב במקרים אלקטיביים, הרי שהנתונים לאחר קרע במפרצת אאורטה בטנית הם מוגבלים.

שיטות – גויסו למחקר כל המטופלים שעברו EVAR עקב קרע במפרצת אאורטה בטנית בין ינואר 2018 ודצמבר 2022 ב-3 בתי חולים שלישוניים המהווים מרכז הפיות ממדינות שונות (גרמניה, איטליה ושוויץ). המטופלים חולקו ל-2 קבוצות לפי נוכחות או היעדר דלף מוקדם מסוג 2 (באנגיוגרפיה בסיומו של ה-EVAR או ב-CTA ביקורת הראשון לאחר הניתוח). התוצאים הראשיים של המחקר היו תמותה לאחר 30 יום והישרדות לאורח זמן.

תוצאות -  סך הכל, 123 מטופלים נכללו באנליזה הסופית. מתוכם, 73 קוטלגו ככאלו שלא היה להם דלף מוקדם מסוג 2 (קבוצה A) ו-50 ככאלו עם דלף מוקדם מסוג 2 (קבוצת B). פרט לאחוז נמוך יותר של זכרים בקבוצה A (79.5% לעומת 92%), לא נמצאו הבדלים נוספים משמעותיים סטטיסטית בנתוני הרקע של המטופלים. לאחר 30 יום, שיעור התמותה הכולל לא היה משמעותי סטטיסטית בין הקבוצות (22% לעומת 16%). באמצעות רגרסיה בינארית, נוכחות של דלף מסוג 2 לא נמצאה קשורה באופן עצמאי לתמותה לאחר 30 יום. לא היה הבדל משמעותי סטטיסטית בהישרדות לאחר 5 שנים. נוכחות של דלף מוקדם מסוג 2 לא נמצאה כקשורה באופן עצמאי  לסיכון מוגבר למותה לאורך זמן.

מסקנות -  למרות שהיארעות דלף מסוג 2 נראית שכיחה לאחר EVAR במקרים של קרע במפרצת אאורטה בטנית, הנוכחות שלהם לא נראית כקשורה עם תוצאות פחות טובות בתקופה הפרי-אופרטיבית המיידית או בהישרדות ארוכת טווח נמוכה יותר. על כן, נראה כי יש מקום למעקב צמוד בתקופה הפרי-אופרטיבית המוקדמת, תוך שמירת התערבות סלקטיבית רק למקרים של אי יציבות המודינאמית מתמשכת. בטווח הארוך, נראה זהיר להניח שניתן להחיל את אותן האינדיקציות לטיפול בדלף מסוג 2 לאחר EVAR אלקטיבי גם לדלף מסוג 2 לאחר EVAR דחוף משני לקרע מפרצת בטנית.